להיות ישראלי בחו"ל בימים סוערים אלה הינה משימה מאתגרת. שבעתיים, להיות ישראלי, יהודי וגם שחור וזה כבר מעל המצופה שכל אדם ממוצע. שלוש בעיות מרכזיות של העולם בגוף צנום אחד כמו שלי זה כבר - too much.
אנחנו מתמודדים היטב עם האתגרים שהציבה לנו המציאות שבחרנו . במהלך מסענו בדרום אפריקה יוצא לנו להיפגש עם המון ישראלים לשעבר או בהווה וגם כאלה שקפצו לבקר לפני עשרים ומשהו שנה והם עוד על המזוודות ואוטוטו חוזרים לחיק המשפחה!!
כל מפגש עם הישראלים לשעבר מדליק. רצון עז לסייע בכל נושא ותחום. ההסברים של הישראלים על תרבות של המקומיים בדרום אפריקה, כנראה לכל מקום בעולם מלווה בדרך כלל בתחומי קולינריה בנוסח "השווארמה של דוד" נמצאת מעבר לפינה, אבל אל תשכח לקפוץ בדרך גם אצל ניסים, החומוסיה הכי טובה בדרום אפריקה וגם יש אזהרת מסע נוסח ישראלים "אל תסמוך על הכושים פה".
בימים ראשונים שלי נהגתי להקשיב לישראלים שפגשתי פה ושם באמצע הדרך. העברית המתגלגלת בלשונם החדה של ילדיי – הינה תופעה לא מוכרת ליושבי בתי הקפה ולעוברים ושבים בקניונים ובשווקים מקומיים ועל כן, בכל פעם שהם מתווכחים בעברית כולם מסובבים את ראשם כדי לראות ילדים אפריקנים שחומי עור מדברים עברית צחה ומיד גם באות השאלות הרבות והתמימות, יש לציין.
במרכז יוהנסבורג ישנה מסעדה ישראלית טובה. לשם מתנקזים ישראלים מכל הסוגים ומינים. שש-בש בעברית תקינה וקללות באנגלית עם מבטא כבד. מפעם לפעם אני קופץ לדכא את הגעגועים שלי לישראל – שווארמה טובה עם הרבה חומוס וחריף. הישראלים מגלים את המקור שלי ומיד מתפתחת בנינו שיחה ערה בין אנשים זרים: "אני אוהב אתכם.. אין ואין עליכם ... חבל שלא הביאו יותר כמוכם", אומר אחד מה בעודו מחדיר לגופו כמות ניקוטין גדולה.
"אני אומר לך, אתם אחלה אנשים ... אני ממש אוהב אתכם .. מסכינים.. דופקים אתכם בישראלים ...בעיקר האשכנזים האלה, ימח -שמם ..דופקים אתכם כמו שדפקו את ההורים שלנו", מוסיף השני, כשהוא משקשק בכפות ידיו קוביות לזריקה.
השיחה בנינו נמשכת. אהבתי את הגל המחמאות להם זכיתי כשחור יהודי. אחרי חיבוק קל ומהיר מיד מגיע הקטע אזהרת מסע לישראלי השחור שלהם: תזהר מהכושים פה .. הם חלאות לא קטנים .. הכושים פה עצלנים, גנבים ולא אוהבים לעבוד . אין להם השכלה ... הלבנים מחזיקים את המדינה והכושים לא עושים כלום, מילים שנפלטות מישראלי הגולה, שחי על המזוודות כבר עשרים שנה פלוס. אני מתכווץ. אני כבר לא מסוגל לשמוע . כמה אפשר לתקן שגם אני הייתי כושי בישראל. גם אני שחור כמוהם. בישראל אני הכושי שלכם ועכשיו אני ישראלי שמוזהר על ידיכם מהכושי המקומי. מיותר לציין, מילים מסוג אלה לא תשמעו מהקהילה היהודית המקומית. באחד הימים נעזרתי אפילו בתרגום מילולי למונח כושי על מנעת לנסות ולהסביר את ההתנגדות שלי לשימוש במילה הפוגענית הזו :"כושי הוא אדם בעל להה צבע עור כהה ביותר . החל בעשורים האחרונים של המאה ה⁻20 נחשבת מילה זו, שמקורה בתנ"ך, למילת גנאי גזענית, או לפחות לבלתי תקינה פוליטית".
אני תוהה ביני לבין עצמי הרבה. האם אני צריך להתרגש במשמע דברים מסוג אלה או להתעלם ? איני יכול להתעלם . זה מעלי . אני לא מסוגל לשמוע ויחד עם זאת, אני מתנחם בכך שאת הישראלים המכוערים (חלילה, לא כולם ויש בקרבם אנשים מקסימים) אראה מפעם לפעם ורק שאני רעב או שאני נתקף געגועים עמוקים לשווארמה טעימה או לחומוס מטפטף .
חשוב להדגיש, הקהילה היהודית, שחלקה לא מבוטל פעילה למען זכויות אדם למען השחורים פה איננה משמיע קולות מסוג אלה . משהו בישראליות שבנו עקום ומשהו נטול פוליטיקלי קורקט ומהול בגסות רוח.
השאלה שאני תמיד שואל את עצמי, איך להגיב? מה להגיב ?